מלכה כרמי (וינגרטן) נולדה בפולין ובגיל 8 בשנת 1935 עלתה עם משפחתה לא"י. כמיהת המשפחה לעלייה לארץ ישראל הייתה גדולה מאוד ואביה אף הכין להם מקום מגורים מבעוד מועד, במושב קדימה שבארץ ישראל – שם התגוררו מכבר דודה ודודתה של מלכה – והייתה בין המשפחות הראשונות שהתיישבו בכפר קדימה.
מלכה מספרת: "שלא היה לנו חשמל וגרנו בצריף. לא היינו רגילים לחום הקיץ ולתנאים הקשיים, אבל קיבלנו הכל באהבה ובשמחה. העיקר שאנו בארץ ישראל ולא שומעים מהגויים דברי שנאה כמו "ז'יד (יהודי) לך מפה, פולניה זו לא הארץ שלך."
בית הספר לא היה בכפר, ונאלצנו לנסוע בסוס ועגלה לבית הספר שבישוב השכן (תל-מונד). כשהיו כבר כ-20 ילדים בכפר, נוסד ביה"ס במקום. כל כיתה מנתה בערך 4-3 ילדים ו-4 כיתות למדו בחדר אחד עם מורה אחד. בכל זאת למדנו יפה והתקדמנו בלימודים.
מלכה מספרת על מאורעות 1937-1938 : "בתקופת המאורעות, בשנים 1937-1838 הערבים היו מתקיפים את הישובים היהודיים, יורים, שורפים שדות וגודעים את עצי הפרדס, ולא פעם הלכנו לישון בבנין של אחד התושבים בכפר כי יתר הבתים היו צריפים שהכדורים השורקים היו חודרים לתוכם.
היו גם ערבים ידידים שהיו מודיעים מראש אם תהיה עלינו התקפה. היות ולא היה טלפון בכפר, אמצעי הקשר היחיד עם הישובים השכנים היה איתות על ידי פנסי מורס בלילה, ואיתו על ידי מראות ביום."
כשבגרה קצת, למדה מלכה בבית הספר החקלאי בנהלל שם היארכשה ידע רב בטבע ובמדעים. התגייסה להגנה ולאחר קום המדינה התגייסה לצה"ל ולאחרשנישאה לדוד, עברו לגור יחדיו בעיר נתניה.
מלכה מספרת על מאורעות 1937-1938 : "בתקופת המאורעות, בשנים 1937-1838 הערבים היו מתקיפים את הישובים היהודיים, יורים, שורפים שדות וגודעים את עצי הפרדס, ולא פעם הלכנו לישון בבנין של אחד התושבים בכפר כי יתר הבתים היו צריפים שהכדורים השורקים היו חודרים לתוכם.
היו גם ערבים ידידים שהיו מודיעים מראש אם תהיה עלינו התקפה. היות ולא היה טלפון בכפר, אמצעי הקשר היחיד עם הישובים השכנים היה איתות על ידי פנסי מורס בלילה, ואיתו על ידי מראות ביום."
כשבגרה קצת, למדה מלכה בבית הספר החקלאי בנהלל שם היארכשה ידע רב בטבע ובמדעים. התגייסה להגנה ולאחר קום המדינה התגייסה לצה"ל ולאחרשנישאה לדוד, עברו לגור יחדיו בעיר נתניה.
מלכה כוכבי (כרמי) – 1980
החיבור של מלכה כרמי (מתוך מחברת החיבורים של הכיתה הראשונה בקדימה:
כפרנו אחרי 20 שנה
(כיצד אני מתארת לי אותו בעתיד, אחרי 20 שנה)
אחרי עשרים שנה, כשכל א"י תהיה כבר מיושבת, יזכרו סוף סוף גם בקדימה, אשר נמצאת בשרון הצפוני, על יד תל-צור, עין ורד וצור-משה. כשמה כן תהיה: קדימה. יום יום יעלו תושבים חדשים על האדמה, כי כבר לא יהיה מקום בכפר אחר. את הפרדסים יעקרו ויסללו כבישים. רק בקצה המושבה יהיו מעט פרדסים ומשקים. יכול להיות שקדימה עוד תהיה יותר יפה מתל-אביב, ואנשי קדימה אינם צריכים להצטער על שבאו לקדימה השוממה. במקום גבעות החול יהיו בניינים בני שלש או ארבע קומות. בית הספר יעמוד על אחת הגבעות ואפילו ממרחקים יראוהו. אפילו בימנו עתה, כבר מתחיל הכפר פורח. במקום החלפות יראו בעוד כמה חדשים את השעורה הגודלת. זה ידמה כמרבד ירוק הפרוש על הארץ. גבעות החול תורקנה. לאט לאט יתקדמו. כבר לא יהיו צריפים. יהיו רק בתי-קומות. את הבתים האלה שישנם עתה יהרסו ויבנו חדשים. כי לא נאה לעיר בתים קטנים ובפרט לקדימה. אץ בית-הספר זה, מובן שיהרסו, או שיתנו אותו במתנה ל"נוער העובד". אולי הנוער-העובד לא ירצה במתנה כזאת. ודאי יבנו בשבילו בניין. ומשם, מידי ערב בערב תשמע שירה. לא שירה של עשרים ילדים, כמו עתה, אלא שירה של מאות ילדים. אותה המדריכה שמדריכה אותנו עתה תהיה כבר קצת זקנה ויהיה מדריך חדש. ומדי עברה שמה, על יד בית הנוער-העובד, תחשוב:"אני ארגנתי, נוער עובד זה. בכל מאמצי עשיתי זאת ועתה כמה שמחה אני". מעל לבית יתנוסס הסמל הזה, אשר תלוי עתה בצריף בית-הספר. דגל כחול לבן יתנוסס וכמו ירה לכלם:"הבית הענקי הזה הוא בשביל הנוער-העובד". התושבים, אש אז יהיו ותיקים, ימנו לועד, ועד הורים ועוד כל מיני מוסדות.
אחרי עשרים שנה, חיי המורה שלנו יהיה כבר קצת זקן. יהיה לו זקן לבן קטן. בחגיגת ביה"ס יתאספו אנשים רבים לראות בחגיגה, ולשמוע הרצאות של המורה הזקן וחניכיו. האולם הגדול, ששם תערך החגיגה יהיה מקושט יפה, בענפים של עצי החרשה הסמוכה לביה"ס. באולם הגדול, בקצה אחד ישבו המבוגרים ובקצה שני הילדים. חיים המורה ירצה בעינים נוצצות והלב פועם משמחה את פרשת ביה"ס בקדימה וגם ידגיש שקודם היו מעט ילדים אבל עתה, ברוך-השם, עיני רואות מאות ילדים בבנין הגדול הזה. עתה חיים כבר לא יתחרט על בואו לקדימה, אלא ישמח, אשר נפל בחלקו להיות מורה בקדימה, יותר מ-20 שנה רצופות. הנה פתאום מעגל קטן של כמה ילדים רוקדים הורה. גם הקהל נסחב בזרם ההורה ההולכת ומתגברת. וחיים יושב על כסא מקושט, יתבונן הם גם ילדיהם של חניכי. בעינים נוצצות מגיל יתבונן ברקוד ההורה ההולכת ומתגברת ויחשוב: פעם בזמן שאלה ההורים היו חניכי רקדנו ושמחנו יחד. וההורים, מה מאושרים הם בראותם את ילדיהם, או את נכדיהם רוקדים. ובפרט ישמחו הילדים הקטנים.
חיים כבר לא יגור אצל יופיטר. יהיה לו בית גדול, פרטי. הבית של יופיטר יראה בעיניו כאינו שוה פרוטה. וכי מה שוה בית קטן לעמת בית בן 3-4 קומות?
באחד הערבים יחפש חיים דבר מה בארונו, ופתאום והנה אותה המחברת, אשר שם כתובים החיבורים הטובים ביותר בידיו. יפתחנה בזהירות רבה כמו מי שפותח דבר-מה יקר וחושש שמא ישבר. והנה החיבור "כפרנו אחרי 20 שנה". ופתאום יזכר שהלך פעם לתחנת אתות לבדו. חשך היה. רוח חזקה נשבה, אבל על הכל התגבר והלך. הנה הוא זוכר ששמר פעם על ביתו של יופיטר, כמה קר היה אז. הטל ירד והוא הרגיש בלחות. צמרמורת עוברת בגופו. הרובה אשר תלוי על כתפו טעון ומחכה לרגע שילחצו על ההדק ויירו. ועוד מיני מחשבות עוברות במוחו. השעה כבר מאוחרת, וחיים עוד יושב שם, עם המחברת ביד וחושב…….
בעת ההיא, כשקדימה תהיה כבר גדולה אני חושבת שלועד יהיה כבר כסף בשביל לבנות על הברכה בית. הבית יהיה מבטון, כלו מסיד. אז יעלה סלוה לתחנה ויאמר: נוי, דינה, עכשיו אינך צריכה להתאונן שאין בית ואי אפשר לעבוד בתחנה בימות גשמים, עכשיו את מרוצה? ודינה תענה בחיוך ובשמחה, כן! כעת העבודה תתנהל כצרכה. קדימה תזכה גם לפנס איתות חדש.
בעת ההוא יחזור אברהם ציקו, שהיה פעם תלמידו של חיים – הוא אחד מתלמידי המחזור הראשון-מאמריקה ויהיה כמובן כבר מלומד. חנה גולדשטיין גם מבלי ללמוד תהיה גננת באחת במושבות. יצחק אדמזון יהיה רועה צאן. יקח את חליל ויחלל. ממש כבדואי. וחלוק את הצאן בודאי ישמח בחלקו. זלמן לוץ יפתח חנות גדולה ומסחרו יפרוץ בארץ. רזניק, אשר יהיה אז כבר זקן בכל זאת יבחרוהו עוד לראש הועד.
השדרה, אשר על יד בית-הספר תהיה כבר עתיקה. העצים יהיו גדולים, הגזע עבה, העלים רחבים, הם יפילו צל גדול על הארץ. בין העצים יהיו ספסלים צבועים צבע ירוק. הצפרים תרננה בשמחה וכל החרשה תהיה כמוקסמה.
הנוער הצעיר יטיל שם. הילדים ישחקו. ומידי שבת תשמע שם שירה אשירה של הנוער. שדרה שניה תהיה על יד בית עם ובית-כנסת. הבנין הזה, אשר על-יד השדרה יהיה במקום שהיה צריפו של ויץ פעם. בית-העם יהיה חדר אחד גדול. בחלקו השני של אותו בנין יהיה בית-כנסת. בגגו תהיה כפה עגולה ובראשה יתנוסס מגן דוד גדול. חלונות בית הכנסת יהיו גדולים. מסביב לבנין היפה הזה יהיו עצים יפים ובצדי השביל, אשר דרכו באים לבית הכנסת יהיו עצי נוי גבוהים. ביום חם, כמה ישמח האדם המצאו עצים אלה, ישב בצלם, יסור גם לבית-הכנסת, יכנס פנימה ויראה את ארון-הקדש היפה והפרוכת הרקומה בחוטי-הזהב. וכמו ישאל לעצמו: הזהו בית הכנסת בקדימה? הרי פעם היה קטן בצריף של בית הספר. אבל עתה כמה יפה הוא. קרפוביץ' הזקן, יעמוד בבית הכנסת, אשר אליו השתוקק מאז בואו למקום. הוא יזכור איך היה פעם רץ אל כל בית ובית לבקש בחנינה שיבואו להתפלל. בעמל רב עלה בידו הבנין הזה. כעת יגיל וישמח באשרו אשר זכה! ד'א באותו הבנין יהיה בית המשטרה. גם דואר יהיה שם. שוטרים לעשרות יעמדו וישמרו מכל צד. יהיה חדר לחוד בשביל הספריה הכללית, אשר הספרנית תהיה הדסה למרות זקנותה. משם תמשך דרך רחבה אל הכביש אשר ברחוב. ברחוב המולה. האוטומובילים טסים. כל אחד נחפז לדרכו. אחד נופל, מתגבר, קם ורץ הלאה. השוטרים עומדים ברחוב ומשגיחים על הסדר. בסבוב של רחוב ביאליק ורחוב חנקין שהם על-יד ביתם של כרמי ואורלן יעמוד שוטר גבוה ובגאוה יראה את הדרך לאוטומובילים. מרחוק יראו את העשן מארובותיהם הארוכות של בתי החרושת, אשר שמה עובדות אלפי ידים. הכל מלא עבודה. זהו חזיוני לעוד 20 שנה.
מלכה כרמי
כיתה ח'
